דגים מצחינים עם מוסר השכל

לפני שנים רבות ייצגתי קבלן מקומי. בחור מוכשר. טייס. איש הנדסה. לא בדיוק הטייפקאסט המייצג  של קבלני בניין באותה תקופה. רובם היו אנשי עבודה עם צוואר אדום. לא אנשי פיננסים עם עניבות. הוא היה יותר איש ניהול וכספים מאשר "קבלן" בהגדרתו המחוספסת.  אבל הוא בעיקר היה איש חביב ונחמד.

באותה תקופה, הייתה למכר שלו בעיה משפטית עם לקוח שלא שילם לו, הוא הגיש נגדו תביעה. ומיד עם הגשת התביעה, הלקוח הציע לו פשרה שלא היה מוכן לקבל. הסיבה העיקרית שהוא סירב לפשרה הייתה רגשותיו הפגועים מזה  שלקוח לא מעריך את עבודתו. רק אחרי שהוא נאלץ לתבוע… הלקוח היה מוכן להתפשר. גם אז, זה לא מגיע מהערכה אלא מרצון להימנע מהכאב ראש והמטרד של המשפט.

אז אותו קבלן חביב סיפר לי את סיפור שמלווה אותי שנים רבות…וכך סופר:

בעיירה אחת, לפני הרבה שנים, חי רב אהוב וחכם שניהל ישיבה קטנה. שמו יצא לרחוק כרב חכם וגדול בתורה,  אשר מנהל את ישיבתו בנוקשות וקפדנות, בהגינות ובצדק.  יום  אחד , הרב קורא אליו את עוזרו, שם בכף ידו 10 מטבעות זהב ואומר לו, בשישי אני עורך טיש חגיגי (ארוחת שישי) ומגיע הרב מהעיירה הסמוכה. לך לשוק ותקנה את הדגים המשובחים ביותר שתמצא. אני רוצה שולחן שכמותו לא נראה כבר הרבה זמן.   הלך העוזר לשוק ובידו ממון רב, רואה את הדגים המשובחים וחושב לעצמו, כל כך הרבה כסף על מספר דגים…מי ישים לב אם אחסוך קצת ואשמור את ההפרש…קנה העוזר דגים פחות טריים ונאים ושמר לעצמו את העודף.  מגיע ערב שישי, הרב האורח מהעיירה הסמוכה נסוב לשולחן ולצידו כל מכובדי הישיבה והעיירה. אשת הרב מגישה את הדגים לשולחן ומשהו לא מריח טוב.  מסתכל הרב על הדגים, מסיט עיניו לעוזרו ואומר לו , עשית את שביקשתי ממך ? בוודאי אומר העוזר. הלכתי לשוק וקניתי את הדגים הכי טובים שיכולתי במטבעות הזהב שנתת לי.  עונה לו הרב. הדגים המונחים על השולחן החגיגי שלי אינם דגים שנרכשו ב10 מטבעות זהב.  אתן לך 3 אפשרויות:

הראשונה והפשוטה ביותר, תחזיר לי את 10 מטבעות הזהב ונשכח מהעניין.

השניה היא שאתן לך 10  מלקות בכפות רגלייך.

השלישית תאכל את כל הדגים שמונחים כאן לפנינו.

אין בעיה משיב העוזר. אוכל את כל הדגים.  מתחיל העוזר לאכול את הדגים. אחרי שני דגים מצחינים ומבאישים כבר עולה הבחילה בפיו. אחרי 5 דגים מתחיל ראשו להסתחרר והוא עומד להקיא.  רגע אומר העוזר. במחשבה שנייה, לא אוכל את הדגים. תן לי את המלקות בכפות רגליי.  אם כך תבקש, כך נעשה.   עונה הרב. העוזר חולץ את נעליו , מניח את כפות רגליו על הכסא. לוקח הרב מקל ומתחיל לחבוט בכפות רגליו של העוזר.  אחרי המכה השלישית, מתחילים להיווצר חתכים בכפות רגליו של העוזר ודם ניגר. לאחר המכה השישית…העוזר  לא מסוגל עוד לשאת את הכאב ברגליו הפצועות ומבקש מהרב להפסיק.  אל תמשיך להכות ברגליי ,  אחזיר לך את 10 מטבעות הזהב שנתת לי בוכה העוזר.

מוסר ההשכל פשוט מאוד, היה צריך להחזיר את הכסף מראש ולהודות בטעות בשיקול דעתו (שלא לאמור להודות בחמדנותו). וזאת מתקשר למאמר הקודם שכתבתי על דירות השקעה.

זוהי השקעה נפלאה שמניבה פירות נהדרים. רק שצריך לטפל ולתחזק את הנכס ולהיות קשוב לבעיות. לא לנסות לאכול את הדגים או לקבל מכות… בכל מקרה תצטרכו בסוף לשלם את הכסף. אז עדיף מראש ולחסוך את כאב הראש…

לפעמים יש צורך בשיפוץ והשקעה של חודשי שכירות רבים בשביל להחזיר את הדירה למצב השכרה נורמלי ותקין.

קחו בחשבון שדייר שמקבל דירה נקיה ויפה בדרכי יתייחס אליה טוב יותר וישמור עליה יותר מאשר דייר שמקבל דירה מוזנחת ובעלת ליקויים. במצב תחזוקה רעוע, הדייר מקבל לגיטימציה לא להתאמץ ולשמור עליה כי גם ככה היא גרוטאה.

איפה עובר הקו בין השקעה נדרשת בדירה או שדרוג מיותר ? הלוואי והייתה לנו נוסחה.  אבל יש לנו ניסיון ונשמח לסייע אם מישהו רוצה להתייעץ בעניין ההשקעות שלו.

 

 

הניוזלטר נכתב על ידי כרמל עדה, בעל תואר בסטטיסטיקה מאוניברסיטת חיפה ומתווך מורשה משרד המשפטים משנת 1994.  הוא מיועד לגברים ונשים כאחד, ומהווה את דעתו האישית וניסיונו העסקי של כותב המאמר. אין לראות במאמר זה המלצה או הזמנה לפעולה.